שיירת המשאיות והכלים ההנדסיים שפרצו בימים האחרונים את דרך הגישה באורך שלושה וחצי קילומטרים בואכה ציר 450, סימנה את סיומו של שלב התכנון ותחילתו של עידן חדש במערב בנימין. על גבעת טרשים המשקיפה אל מרחבי השומרון, התכנסו הבוקר 14 המשפחות המייסדות של היישוב החדש "נאות הרים". המראות בשטח הזכירו לרבים את ימי העלייה לקרקע ההיסטוריים: מבנים יבילים שהוצבו בקצב מהיר, חיבורי מים וחשמל שהוכשרו מבעוד מועד, וילדים שמתרוצצים בין גלילי הצנרת ומסמנים את הפיכתה של נקודת המאחז האסטרטגית לקהילה חיה ותוססת.
העלייה לקרקע מתרחשת במועד סמלי וטעון במיוחד, בדיוק חודש לאחר הפיגוע הרצחני במעיין עין ריא הסמוך, בו נורה למוות נתנאל שוקרון הי"ד, תושב עלי זהב ואב לשישה, בעת שבא לטבול עם בנו לקראת יום הכיפורים. עבור המתיישבים וההנהגה המקומית, הקמת היישוב במיקום זה איננה רק תגובה טבעית לשכול ולטרור, אלא מימוש של תוכנית פעולה אסטרטגית רחבה לביסוס הריבונות הישראלית במרחב.
עובדות בשטח מול מרוץ הזמנים הפוליטי
מאחורי טקס החנוכה החגיגי עומדת פעילות מאומצת של המועצה האזורית בנימין והתנועות המיישבות, אשר ניהלו בחודשים האחרונים מרוץ נגד השעון. החשש בקרב גורמי ההתיישבות כי שינויים פוליטיים עתידיים עלולים להקפיא או להותיר על הנייר החלטות ממשלה ואישורי קבינט, הוביל למאמץ מרוכז לתרגם את האישורים הסטטוטוריים לעובדות בלתי הפיכות של מבנים, תשתיות ותושבים. נאות הרים מסמן את חתימת גל העליות לקרקע הנוכחי בבנימין, והוא נחשב ליישוב האחרון שעולה לשטח בתקופת כהונת הממשלה הנוכחית.
בטקס החנוכה הרשמי, שנערך בהשתתפות שרים, חברי כנסת, רבנים ואישי ציבור, הדגיש ראש מועצת בנימין ויו"ר מועצת יש"ע, ישראל גנץ, את הממד המעשי של המהלך. בדבריו הצהיר גנץ: "נעלה לנאות הרים עם 14 משפחות חלוצות, אחרי עבודה ממושכת של המועצה והשותפים שלנו". גנץ הוסיף והדגיש כי מדובר במהלך לאומי רחב: "זו ציונות במעשה, שמחזקת את האחיזה בארץ אבותינו ואת ביטחון ישראל". ההיערכות בשטח כללה עבודת מטה שהחלה עוד בחודש יולי האחרון בסיורי שטח של הנהלת המועצה, וקבלת כלל ההיתרים הנדרשים לביצוע עבודות התשתית המואצות.
יצירת טריז גאוגרפי ובלימת ההתפשטות הערבית
מעבר למשמעות הסמלית, חשיבותו של נאות הרים נגזרת ממיקומו הגאוגרפי המדויק. היישוב הוקם על אדמות מדינה מוכרזות לאורך כביש 450, בסמוך לציר 465 (כביש חוצה בנימין), במסגרת מה שמכונה בתוכניות המתאר "מרחב פיתוח עטרת". נקודה זו מהווה צוואר בקבוק טופוגרפי שנועד לחבר בין גוש טלמונים ונחליאל מדרום לבין היישוב נווה צוף (חלמיש) ועטרת מצפון, ובכך לייצר רצף התיישבותי יהודי רציף במערב בנימין המשקיף אל מישור החוף.
במשך שנים ארוכות שימש האזור יעד לניסיונות השתלטות חקלאית ובנייה בלתי חוקית מצד הכפרים הפלסטיניים הסמוכים - כובאר, בוראהם, ג'יביא ונבי סאלח - שפעלו למעשה לנתק את צירי התנועה הישראליים ולבודד את נווה צוף. הכפר כובאר לבדו, שחלקים נרחבים ממנו נושקים לשטח C, היווה מוקד טרור עקבי שממנו יצאו לאורך השנים מחבלים שביצעו פיגועים קטלניים, בהם רצח בני משפחת סולומון בנווה צוף ופיגוע הירי בצומת גבעת אסף. נוכחותן של המשפחות במקום יוצרת חיץ ביטחוני הכרחי ומשיבה למדינת ישראל את השליטה המעשית בקרקע.
חוליה ברשת: תנופת ההתיישבות המערכתית
הקמתו של נאות הרים איננה אירוע מבודד, אלא חלק ממערכה תכנונית רחבה שמובילה מועצת בנימין ליישום החלטת הקבינט לאישור 13 יישובים חדשים במרחב. תוכנית אב זו פועלת בשני אגפים אסטרטגיים במקביל: באגף המערבי, בשדרת ההר המחברת בין ירושלים למרכז הארץ, מקודמים לצד נאות הרים גם היישובים נטוף וזבדה; ואילו באגף המזרחי, במרחבי הספר החולשים על בקעת הירדן, מפותחים היישובים דיה וכנפי שחר, המצטרפים ליישובים שכבר אוכלסו דוגמת מעוז צור ומצוקי ארץ.
חלק מנקודות אלו התפתחו מחוות חקלאיות קיימות וחלקן מוקמות מן המסד כיישובים קהילתיים כפריים, אך המשותף לכולן הוא המעבר מתפיסה של מגננה פסיבית ליוזמה קרקעית אקטיבית. בראייה התיישבותית כוללת, העלייה לקרקע של נאות הרים איננה רק תגובה הולמת לפיגוע בעין ריא וזיכרון חי לפועלו של נתנאל שוקרון הי"ד, אלא מהלך שמקבע מסמרות תשתיתיים וביטחוניים בשטח לשנים קדימה, ומבטיח את עתיד האחיזה היהודית בלב ארץ בנימין.
