על אדמת החוואר הלבנה בפאתי העיר יריחו, באור יום מלא ובליווי כלים הנדסיים כבדים, הוצבו השבוע המבנים היבילים הראשונים של היישוב החדש אלישע. המראות הללו, של הנפת קרוואנים ופריצת דרכים מסודרת בגיבוי ממשלתי, עומדים בניגוד מוחלט לאופן שבו התנהלה ההיאחזות בנקודה זו בעבר. הקמתו מחדש של היישוב, המיועד לקלוט בשלב ראשון כ-15 משפחות חלוצות, מסמנת צעד ביצועי מובהק לחיזוק האחיזה היהודית במרחב אסטרטגי שהופקר במשך יותר משני עשורים.
העבודות בנקודה החלו למעשה כבר לפני מספר חודשים בהכשרת תוואי השטח וביישור הקרקע, תוך שמירה על פרופיל תקשורתי נמוך במטרה למנוע סיכולים משפטיים ולחצים בינלאומיים בטרם ייקבעו עובדות יציבות. הייחוד המרכזי של אלישע נעוץ במיקומו הגאוגרפי הרגיש: צמוד לפאתיה המזרחיים של יריחו, בתווך שבין כביש 90 לעיר הערבית. הצבת המבנים בשטח מבטאת את המעבר הרשמי משלב ההכשרות לשלב ההתיישבות בפועל, כאשר הגרעין המייסד נערך לתחילת חיי קבע במקום.
תיקון נסיגה היסטורית: מהיאחזות נטושה ליישוב מוסדר
השורשים של אלישע נעוצים בשנות השמונים, עת הוקמה כהיאחזות נח"ל שנועדה ליצור חיץ הגנתי בין ציר התנועה הראשי של בקעת הירדן לבין מרחב יריחו, ולבלום זליגה של בנייה בלתי חוקית לשטחים הפתוחים. ברבות השנים שונתה הגדרת המקום והוא הוסב לבסיס צבאי שגרתי, מהלך שהביא לנטישת השטחים החקלאיים הנרחבים שהקיפו אותו. השבר הגדול התרחש עם פרוץ מאורעות הדמים של האינתיפאדה השנייה בשנים 2000-2001, אז החליטה מערכת הביטחון לפנות את המתחם כליל ללא החלטה מדינית מסודרת, והשטח נתפס בפועל בידי הרשות הפלסטינית - מציאות שנצרבה בהתיישבות כמשגה חמור המקביל לנסיגה ממתחם קבר יוסף בשכם.
ההחלטה הנוכחית על חידוש ההתיישבות מעניקה תוקף חוקי ומדיני לחזרה לנקודה, ומחברת את המקום מחדש לרצף המורשת וההיסטוריה היהודית בבקעה. המרחק מאלישע אל בית הכנסת העתיק "שלום על ישראל" שבתוך יריחו מוערך בהליכה רגלית קצרה, כאשר ברקע נישאים תל יריחו ומעיין אלישע המקראי. אנשי תנועת ההתיישבות והישיבה שפעלה בעבר בעיר רואים בצעד זה תחילתו של תהליך רחב.
שינוי דוקטרינה ביטחונית וסגירת טבעת ההתיישבות
מעבר למשמעות הסמלית של תיקון עוול היסטורי, הקמת אלישע משקפת תמורה אסטרטגית עמוקה בתפיסת הביטחון הישראלית באזור. אם במשך שנים התמקדה הבנייה בהרחבת יישובים קיימים הרחק מריכוזי אוכלוסייה צפופים, הרי שכעת מאמצת מערכת הביטחון גישה של ביסוס נקודות שליטה צמודות-דופן למרכזים עירוניים פלסטיניים. תפיסה זו נועדה למנוע זליגת טרור, לקבע גבולות ברורים ולסכל כיתור של עורקי תחבורה ישראליים.
בפועל, אלישע מהווה נדבך נוסף במערך התיישבותי מתפתח ההולך ונבנה מסביב ליריחו. מדרום-מערב מתבסס היישוב דיה - או בשמו הרשמי החדש - ארמונות, החולש על מרחב ארמונות החשמונאים; מצפון פועלת חוות צורי בפתח הדרומי של הכפר עוג'ה; ממזרח מקודם קיבוץ עשור בהובלת התנועה הקיבוצית; ובמרחב מבואות יריחו מתקדמות תוכניות להקמת העיר תמרה, המתוכננת לכלול אלפי יחידות דיור. פריסה זו יוצרת רצף טריטוריאלי ישראלי המהדק את האחיזה בבקעה ומשנה את המאזן הדמוגרפי והביטחוני באזור כולו.
המערכה על השטח: המענה לתוכנית הפלסטינית
ההתבססות באלישע מגיעה בעיתוי קריטי של מאבק בלימה מול הרשות הפלסטינית, המשקיעה משאבים ניכרים בניסיון לייצר רצף בשטחי A. ברשות מקדמים במרחב את פרויקט "עיר הירח", שמטרתו לחבר את יריחו עם עוג'ה ולנתק את ההתיישבות הישראלית מצפון לדרום. הפעילות הישראלית המהירה באלישע, לצד עיבוד חקלאי של מאות דונמים במערב העיר ופיתוח צירי תנועה, שוברת את רצף התוכנית הפלסטינית ומציבה עובדות קבועות על הקרקע.
החזרה לאלישע איננה רק הצבת מבנים בשטח צחיח, אלא שינוי כיוון אסטרטגי בבקעת הירדן. המעבר מנסיגות שקטות לבינוי מוסדר באור יום מוכיח כי מנעולה של ארץ ישראל שב ונפתח לנוכחות יהודית ריבונית, המבצרת את מעמדו של בקעת הירדן כקו ההגנה וההתיישבות המזרחי של המדינה.
