יסודותיה של העיר ביתר עילית נוצקו בשנת תשמ"ח (1988), ובשנת תש"ן (1990) היא החלה להתאכלס ותוך זמן קצר קיבלה מעמד מוניציפאלי. מיקומה הוא בשוליים הדרום מערביים של הרי ירושלים, ומרוחקת מהבירה כ-10 דקות נסיעה.

ביתר עילית מתוכננת בתכנית מתאר מקומית 426 שאושרה בשנת 1988, תכנית הכוללת אדמות מדינה בשלוש גבעות מקבילות: A,B,C. על פי התכנית תיבנינה בעיר כ-17,500 יח"ד,
בשטח תכנון של 4,300 דונם, רובן המכריע בבניה רוויה.

בשנים האחרונות נבנו גם מגרשים בבניה פרטית בשיטת 'בנה ביתך'. עם השנים הופשרו לתכנון שטחים נוספים, שהוכרזו כאדמות מדינה, ממזרח ומצפון, לשטח התכנון של היישוב. חלק משטח נוסף זה הוא שטח D, ששיפוליו פונים אל עבר היישוב השכן 'צור הדסה'. כמו כן הוקצה שטח של כ-850 דונם באזור ה'יער האנגלי' לצורך הקמת אזור תעסוקה לעיר. שלוש הגבעות תוכננו בתכנית המתאר כשכונות מגורים עצמאיות, המקושרות בקשרי תחבורה.

בכל גבעה: שטחי מסחר, מוסדות ציבור ושימושים מעורבים.
ביתר עילית הינה העיר הראשונה שהוקמה לאוכלוסיה החרדית והיא הוכרה בין השאר כאחד הפתרונות האופטימאליים לבעייתיות של קהילה חרדית בתוך מסגרת חילונית מודרנית. פרנסי העיר מאמינים כי ”הפרדה טריטוריאלית“ היא הדרך הראויה לקיום אורח חיים עצמאי.